כבר הרבה הרבה זמן אני מסתובבת עם הרצון לכתוב את הפרק השלישי בסדרת ההמלצות על הספרים הרוחניים שכתבתי, ולהפוך אותם לטרילוגיה.
שני הפוסטים הראשונים שכתבתי הצליחו בצורה מפתיעה ומביאים הרבה קוראות וקוראים לבלוג בזכות גוגל. בזמן שעבר מאז שפרסמתי אותם לראשונה, חזרתי לעוד כל ספרים שכל מה שיכולתי לחשוב עליהם זה ששום רשימת המלצה לא תהיה שלמה בלעדיהן, ואיך קרה שלא כתבתי עליהם אותם עוד קודם.
אז הנה, הגיעה העת להשלים את הרשימה (לפחות לבינתיים): פרק ג' של המלצות על ספרים רוחניים (והפעם רק רוחניים) שהשפיעו עלי במיוחד יוצא לדרך:
כוחו של הרגע הזה – מדריך רוחני להארה / אקהרט טול
מבחינתי זאת יצירת מופת על זמנית.
קראתי אותה בעברי הרחוק ולאחרונה חזרתי לספר שוב, וזה הרגיש כאילו אני קוראת אותו בפעם הראשונה. תובנות ירדו כמו גשם. העומקים של הידע שמובא שם מדהימים מצד אחד, ופשוטים לתפיסה מצד שני. הספר הזה מרובד בהרבה שכבות, ולכן כמו באיזה מעשה קסמים – פוגש כל אחד ואחת בדיוק במקום שבו הם נמצאים. ואם תחזרו אליו אחרי שתעברו כברת דרך ותעמיקו בלימוד הרוחני – תמצאו פתאום טקסט אחר. תובנות אחרות יגיעו מאותו משפט לכאורה מוכר.
הספר עוסק, כפי שמעיד שמו, בכאן ובעכשיו. הוא מסביר דרך מנגנונים עוקפי אגו למה אין לנו שום דבר לחפש בשום מקום וזמן אחרים, כי האלוהות עצמה נמצאת בדיוק פה איתנו ברגע הזה. זה עניין של להתחבר אליה, וזה זמין לנו בכל רגע. It’s only one thought away
אני לא בקיאה בכלל ברזי המיינדפולנס, ולכן לא יהיה כאן רפרנס לשיטה, אבל בלימודים רוחניים אחרים יש לי כבר מעט פז"מ, והמקומות שאני הכי מתפעמת מהם הם אלה שבהן שיטה אחת מתקפת את השנייה, מתקפת את השלישית. אם שמעתי את אותו הדבר מכמה מסורות, מכמה מורים, מכמה ספרים – זה מייצר תחושה של איזו אמת אוניברסלית, ושם אני רוצה להיות.
אז ברשותכם, רגע צוללים עוד יותר לעומק: ביהדות מכונה האל "היה הווה ויהיה". לא רק "היה ויהיה". יש הווה באמצע שם, וזה אומר שהאחדות נמצאת פה איתנו עכשיו. אם כך, מהי הארה?
על פי אקהרט טול, "הארה היא לרכוש מחדש מודעות להוויה (לאחד/לאלוהות ש.י.) ולהישאר במצב זה של תחושת הכרה". ביהדות מכנים את המצב הזה "והגית בו יומם וליל".
אז בין אם אתם מתחילים את דרככם הרוחנית, או כבר שועלים ותיקים – אם עדיין לא יצא לכם לקרוא את הספר הזה, אני מאוד מאוד ממליצה.
ציטוט אחד מהספר:
"כאשר נפסקת הסחת הדעת הכפייתית מן הרגע הזה זורמת שמחת ההוויה לכל דבר שאתם עושים. ברגע שתשומת הלב שלכם חוזרת לרגע הזה, אתם מרגישים נוכחות, שקט, שלווה. שוב אינכם תלויים בעתיד כדי לחוש סיפוק והגשמה – אינכם מחפשים בו את הישועה, וגם אינכם נצמדים לתוצאות. לא הכישלון ולא ההצלחה יכולים לשנות את מצב ההוויה הפנימי שלכם. מצאתם את החיים שמעבר למצב החיים הנוכחי".
מתה להיות אני / אניטה מורז'אני
עוד יצירת מופת על זמנית בארון הספרים הרוחני. עד כדי כך.
הספר מציג את חווית סף המוות שחוותה אניטה, בעקבות התפרצות של מחלה בגופה, ואת התובנות המדהימות שהיא קיבלה בעקבותיה. כתבתי כבר בבלוג על החשיבות העצומה שאני רואה בהאזנה, צפייה או קריאה של חוויות סף מוות של אנשים מסביב לעולם. אירגון IANDS העולמי מתעד חוויות כאלה (ויש גם סניף חדש בישראל!), וכיום מדובר כל כמה עשרות מיליונים של מקרים מתועדים. אנשים ונשים שיצאו מהמטריקס וחזרו כדי לספר, ולמה שיש להם לומר יש משמעות עצומה על האופן שבו אנחנו מפרשים את מציאות חיינו.
אניטה חוותה את האחדות. את הoneness. וביהדות אומרים : "אין עוד מלבדו". אין את אניטה ואת הבורא. יש רק רשות אחת. היא חוותה את היותה, את היותנו, אהבה טהורה – כי זה המקור ממנו באנו, אז איך לא נהיה כאלה. היא חוותה את פשטות ההוויה, את ההשגחה, את העובדה שכל מה שמצופה ממנה זה פשוט להיות היא עצמה, ולא להשתנות על פי כל מיני נורמות חברתיות וציפיות שהונחו עליה מבחוץ.
כמו "כוחו של הרגע הזה" גם כאן אניטה מדגישה שוב ושוב שהחיבור לאלוהות הוא ברגע הזה. וגם כאן כל קריאה, בטווח של זמן, מגלה עוד רבדים עמוקים של משמעויות ושל תובנות חדשות.
ציטוט אחד מהספר (בו אניטה מתארת את אחד מרגעי השיא של חווית הסף המוות שחוותה):
"….אתם יודעים שיש שם (מחוץ לגוף ש.י.) יותר מכפי שאתם יכולים לקלוט מתוך השטף שמגרה את חושיכם ואת רגשותיכם. אבל אתם מרגישים בעוצמה רבה שאתם למעשה חל ממשהו חי, אינסופי ומופלא, שאתם חלק מאריג גדול הנחשף בפניכם, אריג שהוא מעבר למראה ולצליל. אתם מבינים שמה שנהגתם לחשוב שהוא המציאות שלכם הוא בקושי נקודה בתוך הפלא העצום המקיף אתכם. אתם יכולים לראות כיצד כל החלקים מתחברים אלה לאלה, כיצד הם משפיעים אלה על אלה, כיצד הכל מתאים".
אהבתם את הספר? ממליצה להמשיך ממנו לספר "הוכחה לגן עדן", שגם הוא תיעוד של חווית סף מוות מדהימה שחווה ד"ר אבן אלכסנדר: רופא וחוקר מוח שנדבק בחיידק קטלני בעת שטייל בירושלים.
דאו דה צ'ינג / לאו צה
הגעתי לספר הזה אחרי שקיבלתי המלצה מאדם שאני מאוד מאוד מעריכה, שאמר שהספר שהכי קרוב לקבלה היהודית שהוא קרא אי פעם, מחוץ ליהדות כמובן, זה הספר הזה. מדובר על אוסף ארוך של קטעים קצרים על דאו (=האלוהות/האחד), במטרה לתאר את האינסוף חסר הצורה ואת האופנים בהם הוא מנהל את עולמו. התיאורים מאוד מופשטים, אז אני חושבת שבמידה מסויימת זה אולי פחות "ספר כניסה" לעולמות הרוח, ויותר ספר העמקה. אני באופן אישי נפעמתי מהתיאורים שם. זוכרים שכתבתי שאני אוהבת שמסורות שונות מזמנים שונים מספרים משהו דומה? זאת החוויה של הקריאה בספר. של אמת אוניברסלית חזקה, מפי חכם סיני עתיק שביקר במקומות גבוהים שלרבים מאיתנו עוד אין השגה בהם, אבל אלה שהיו שם סיפרו שראה דברים דומים למה שהוא מתאר.
ציטוט אחד מהספר:
קול הנתיב / רחלי ראובן
לב ליבה של העבודה הרוחנית היא העבודה על המידות, ובראשן – מידת האהבה. זה טוב וחשוב לקרוא ספרים ולהקשיב להרצאות, אבל אם מגיעה סיטואציה שמחזירה אותנו לתבנית מחשבתית של שיפוטיות ופירוד – לא עמדנו בניסיון, והוא יחזור שוב עד שנוכל לו. הלימוד לא שווה כלום אם לא מביאים את הידע הזה במה שמכונה "קומה שלמה" לעולם הזה, עולם החומר הדחוס שלנו, ומכניסים אותו הלכה למעשה לחיי היומיום שלנו.
בזה בדיוק עוסק הספר המופלא של רחלי, שאני אוהבת אהבת לב אמיתית (אפילו שמעולם לא נפגשנו או דיברנו). רחלי מסבירה היטב איך עובדים בחיי היומיום עם ההבנה שאנחנו "חלק אלוקא ממעל", ניצוץ אלוקי בגוף של חומר. שאנחנו אהבה ובאנו לפה ללמוד אהבה, להרגיש אהבה ולהשפיע אהבה לכל עבר. איך לוקחים את כל התובנות המדהימות שהורידו לנו מקובלים, צדיקים, מורים רוחניים ואפילו אנשים "רגילים" שחוו חוויות סף מוות, ומיישמים אותם בחיי היומיום בצורה שגורמת לנו להיות אנשים גדולים יותר.
זה ספר נחוץ מאין כמוהו! ספר שמלמד איך לאהוב. ותשאלו – למה זה משהו שצריך ללמוד אותו בכלל?? כי האוטומט ההישרדותי משכנע אותנו שאנחנו נפרדים ושאנחנו בתחרות זה עם זו. אבל זאת לא האמת. האמת היא שאדם קיבלת את שמו מלשון "אדמה (אהיה דומה) לעליון". אני רוצה, בסופו של דבר, להוציא לפועל בקומה שלמה את המידות האלוקיות: חסד, אמת, אהבה שאינה תלויה בדבר, צדק, יושרה ועוד. אני רוצה עוד בחיים האלה להיות צינור שדרכו הבורא יכול לבטא את האהבה שלו לעולמו בצורה הצלולה ביותר. זה דורש עבודה יומיומית. זה אחד הספרים שממש כדאי לעשות את העבודה הזאת איתו.
ציטוט אחד מהספר:
שלוש השאלות – דון מיגל רואיס וברברה אמריס
גילוי נאות: קיבלתי את הספר במתנה מההוצאה.
כשהסכמתי לקבל את הספר החלטתי שאם הוא יהיה לטעמי אכתוב עליו בשמחה, ואם לא – אז לא. בנתיים הוא נח לו בסבלנות על המדף, וחיכה. לאחרונה חזרתי אליו שוב, וגיליתי אוצר של ממש. והאמת, שמנקודת המבט שלי האוצר הוא ביכולת להניח את השאלות הנכונות, אלה שאנחנו לפעמים אפילו לא יודעים אפילו לנסח לעצמנו.
מסע רוחני טוב לו להתחיל בשאלה. ברצון לחקור ולמצוא נקודת מבט חדשה או ידע חדש על המציאות בכללותה, או על סיטואציה ספציפית שקרתה לנו בדרך. הרב אריק נווה מכנה את זה : עצמאות רוחנית, ומפציר בתלמידות ובתלמידים שלו: אל תאמינו למה שאני אומר. לכו תחקרו בעצמכם".
הספר "שלוש השאלות" מניח את השאלות שהכי מעניין לקבל עליהן תשובה, וגם מציע תשובות יסודיות, מעמיקות ומרגשות שפותחות את הלב ואת הראש לכיוונים חדשים של מחשבה והרגשים:
מי אני?
מה אמיתי?
מהי אהבה?
גם כאן (וסליחה על החזרתיות בנושא) עולות אמיתות אוניברסליות חזקות, חוצות מסורות ותרבויות, ולכן לדעתי זה ספר שמתאים למתחילים ולמתקדמים כאחד.
ציטוט אחד מהספר:
"השפה שבה התודעה מדברת אל הגוף היא השפה שבה אנו מדברים אל כל מי שאנחנו פוגשים. מילים יכולות להיות שגרירות נפלאות שמיטיבות לייצג אמת וכוונה, וזה מתחיל במילים שאתם חושבים… אתם בוחרים את המשפטים וההשקפות שמעצבים את המציאות האישית שלכם. בכל רגע נתון אתם יכולים להחליט אם המילים שלכם משרתות את החיים או לא".
רוצים לקרוא את השני הפרקים הקודמים בטרילוגיה?
המלצה חמה על 10 ספרים רוחניים ולא רוחניים שהשפיעו עליי במיוחד – חלק א'
המלצה חמה על 10 ספרים רוחניים ולא רוחניים שהשפיעו עליי במיוחד – חלק ב'
שירלי יניב 