הימים ימי סגר שלישי של הקורונה, והדבר שיש לי הכי מעט ממנו זה זמן פנוי. עבודה, ילדים קטנים בבית, עבודות הבית – כל הצריך הזה ממלא את ימי ולילותיי בעקביות. ובכל זאת, איכשהו הצלחתי להמשיך להעמיק בנושא שאני כבר זמן רב מעמיקה בו, ומוצאת בו הרבה מאוד ערך פרקטי לחיי היומיום. ואפילו – מצאתי זמן…

.1. לאחרונה למדתי לראשונה את המונח "התמוטטות הקונטקסט" שתבעה דנה בויד, שאומר בקצרה שבניגוד לעולם האמיתי שבו אנחנו מתאימים את התוכן שלנו ואת אופן ההצגה שלו לקהל שעומד מולנו, ברשתות החברתיות כשאני לוחצת על "פרסם" אותו מסר בדיוק מגיע לכוווולם. מקרובי משפחה, דרך קולגות, לקוחות, חברות וחברים מהווה והעבר, וכשהפוסט ציבורי – לכל עם ישראל….

בחנות הנעליים אני לא מצליחה להחליט בין שני זוגות מגפיים. אחד שחור ופשוט למראה, השני הרבה יותר שיקי ומגניב וגם זול ב200 שקלים מהראשון. לכאורה החלטה קלה, לא? ממש לא. לזוג השני, היפה והזול יותר, יש עקב שגבוה בסנטימטר וחצי מהזוג הראשון וזה חיסרון מבחינתי. חיסרון משמעותי. מספיק משמעותי שגורם לי שוב ושוב לחזור ולהתלבט…