.1. לאחרונה למדתי לראשונה את המונח "התמוטטות הקונטקסט" שתבעה דנה בויד, שאומר בקצרה שבניגוד לעולם האמיתי שבו אנחנו מתאימים את התוכן שלנו ואת אופן ההצגה שלו לקהל שעומד מולנו, ברשתות החברתיות כשאני לוחצת על "פרסם" אותו מסר בדיוק מגיע לכוווולם. מקרובי משפחה, דרך קולגות, לקוחות, חברות וחברים מהווה והעבר, וכשהפוסט ציבורי – לכל עם ישראל. מסר אחד בדיוק, ממני לכל העולם.

2. בקורס (הנפלא!) של לימודי תודעה ותורת הנסתר ביהדות של Oazis Zoller למדתי ממש השבוע (איך אני אוהבת צירופי מקרים) מונח מרתק: "תוכו כברו". הכוונה היא לתאר מצב שבו עולמה הפנימי של אישה או של אדם מוקרן מהם החוצה בצורה אותנטית ועקבית, ללא תלות בקהל ובסיטואציה. מה שבפנים הוא מה שרואים בחוץ. הלימוד הוא שככל שאדם ואישה מצליחים להביא את פנימיותם ולהיות יותר אותנטיים מול יותר אנשים, כך טוב להם וכך ישר.

3. ביהדות יש לכל דבר את צד הקדושה וצד הטומאה. טומאה – מלשון איטום התודעה. פעולה טמאה היא פעולה שמרחיקה אדם ואישה מחיבור לקולות האותנטיים של עצמם ומכאן לתכונות האלוקיות שבהם (כגון חיבור, אהבה, נתינה, חסד וכו'). אנחנו כאן כדי למצוא את ניצוצות הקדושה שיש בכל מקום. למצוא בתוך החושך את האור. את המתנה. את המקום לגדול.

4. את צד הטומאה של הרשתות החברתיות אנחנו מכירים היטב: שיימינג, לשון הרע, אלימות מילולית, ניכור, הפחדה, התמכרות לבהייה "מטומטמת" בפיד ושאר ירקות – אין צורך לפרט. זה נמצא בחוויה היומיומית של כולנו.

5. חוזרת לסעיף 1, כי נראה שבזכותו מצאתי ניצוץ של קדושה במדיום הזה: פייסבוק הוא פלטפורמה להיות "תוכו כברו". הוא הזמנה להוציא את האמת הפנימית והיצירתיות אל מול כל הקהל הקדוש שמרכיב את רשימת החברים שלנו (או את עם ישראל והעולם, אם הפוסט הוא ציבורי). לא רק בקבוצות נישה צידיות עם הרבה אנשים כמוך, אלא גם ככה בחוץ. בפרסום מול כולם.

6. הסתייגות: לא חייבים להיות "תוכו כברו" כל הזמן, וכמובן שגם ביהדות מכירים בהתאמות הנדרשות כדי לשמור על חיבור בין אנשים, לכבוש כעסים, לכבד הורים וכיו"ב. מה גם שאותו "תוכו" שאנחנו רוצים להוציא הוא לא האימפולסיבי, התוקפני, ההישרדותי והגס שפוגע ומפלג, אלא "תוכו" שעושה עבודת מידות ומביא בדיבור ובמעשה תכונות של אהבה, של חיבור, של יצירתיות ושל חסד.

7. גם תכונות כאלה לא פשוט להוציא לפועל. יש סיטואציות שמאוד קשה לאהוב בהן. יש קהלים שמפחיד להביע יצירתיות מולם.

8. אבל המטרה היא הדרך והדרך היא המטרה. אנחנו יכולים להרחיב את החתימה האלוהית שלנו בעולם. את ההשפעה המיטיבה, בין היתר באמצעות האומץ להשמיע קולות של הלב מול יותר ויותר אנשים. דרך התבטלות מול כל עניינם של מושגים לא רלוונטיים כמו "הצלחה" ו"כישלון". רק להשמיע את הצליל של הלב באומץ, ולפעמים גם לשמוע קול חוזר. צלילים נפלאים של לבבות אחרים שמהדהדים בחזרה.9. אז ניצוץ הקדושה (=ההזמנה להוציא תכונות אלוקיות של אהבה, חיבור וכו') של הרשתות החברתיות היא בהיותם קנבס לבן לביטוי מול העולם.

מה תציירו על הקנבס הזה היום? מה תציירו עליו בשנה שתבוא?

10. שנה טובה חברים יקרים שלי.