החלטתי לעשות כבוד לספרים הגדולים שלי.

הספרים הגדולים שלי הם ספרים שתרמו לי המון ידע, נחמה ושלווה במסע חיי. אלה ספרים שיש בהם ידע תיאורטי ופרקטי שמאפשר זוויות נוספות על מצבים בחיינו, על עצמנו ועל העולם, ושבזכותם עשיתי שינויים רציניים ששיפרו לטובה את איכות חיי (כן, עד כדי כך).

בהתחלה התכוונתי לעשות רשימה של הספרים הרוחניים המומלצים ביותר, אבל הכותרת הזאת לא משקפת נכון את הרשימה הזאת. זאת רשימה שמורכבת גם מספרים רוחניים אבל גם מספרים אקדמיים (ועל כך בפרק ב' של הרשימה). וגם ספרים שאי אפשר לשים אותם בדיוק תחת אחת הקטגוריות, כי הם פשוט נושאים ידע שמהדהד אמת אישית גדולה, ולפגוש את התחושה הזאת בגוף ובכלל זה תמיד דבר נעים ומשמח.

So without further ado – הנה החמישייה הראשונה שלי:

1 . ארץ חדשה – אקהרט טולה

זהו הספר הרוחני הראשון שקראתי אי פעם. קראתי אותו בשיאו של משבר אישי לפני כעשור, ובאותה העת הרגשתי שהוא נכתב בדיוק בשבילי. גיליתי בו תשובות לכל הכאבים שהעסיקו אותי אז, כתובים בצורה שיכולתי להבין ולעכל באותה העת. הספר הזה ריפא לי את הלב, ממש ככה, והיה עבורי פתח ראשון להמשך העמקה בתכנים הרוחניים והפסיכולוגיים שהוא הביא.

אני רואה בספר הסבר אישי – חברתי (כי האישי הוא הפוליטי) של האגו, והסבל האישי והחברתי שהוא מביא לעולם. אחד הפנינים בספר הוא תיאור פורץ דרך של "גוף הכאב" שקיים בכולנו, שמזין את עצמו מחוסר הביטחון והסבל שלנו, ובכך גורם לנו להתנהג לעיתים בצורה תוקפנית, הישרדותית, מכאיבה וכואבת.

זהו איננו ספר ביקורתי אלא ספר שמלא בחמלה לסבל האנושי ואהבה לאדם באשר הוא אדם. לא בכדי אקהרט טולה הוא אחד המורים הרוחניים הגדולים ביותר של זמננו. יש לו את היכולת המופלאה להעביר מסרים מורכבים בצורה נעימה שלא מעוררת התנגדות, והוא מצליח להפיח תקווה גם בתוך המצבים החשוכים ביותר.

ציטוט שאהבתי במיוחד:

"לאחר ששני ברווזים נלחמים זה בזה, הם נפרדים ושטים לדרכם בכיוונים מנוגדים. כל ברווז מנפנף במרץ בכנפיו פעמים אחדות וכך משחרר את האנרגיה העודפת שהצטברה במאבק. אחר כך הם צפים על פני המים בשלווה כאילו לא קרה שום דבר.

אילו הייתה לברווז נפש אנושית הוא היה משמר את מצב הלחימה באמצעות החשיבה, בהמצאה של סיפור: "אני לא מאמין שהוא עשה את זה! הוא היה במרחק של עשר סנטימטרים ממני. הוא חושב שהאגם שייך לו. הוא לא מתחשב במרחב האישי שלי. אני אלמד אותו לקח…"

חיי הברווז היו נעשים בעייתיים מאוד אם אילו הייתה לו חשיבה אנושית. אך זו הדרך שבה רוב בני האדם חיים רוב הזמן. אנו מין שאיבד את דרכו. לכל דבר בטבע, לכל פרח, עץ או בעל חיים יש שיעורים חשובים ללמד אותנו. וזה שיעורו של הברווז: "נפנפו בכנפיכם. שחררו את הסיפור שלכם ושובו למקום העוצמה היחידה: רגע ההווה".

2. רצות עם זאבים / ק. פ. אסטס

רצות עם זאבים מתאר דרך אגדות עם והפסיכולוגיה היונגיאנית, את הלך רוחה ותבנית נפשה של "האישה הפראית". קשה להגדיר במשפט מהי האישה הפראית, אבל בכל זאת לצורך הדיון, הנה הפרשנות שלי למונח הזה:

האישה הפראית היא אישה שמחוברת היטב לקולות הפנימיים העולים מתוכה, להנחייה של הנשמה ולקצב הטבעי של גופה ושל הטבע בתוכו היא חיה. האישה הפראית חיה את מה שקדוש, ואת מה שנחשב טמא אבל בעצם מלא בקדושה מהסוג הגבוה ביותר. היא חופשיה מהגדרות ומסע חייה מרתק ומעצים. ק. פ. אסטס טוענת שבכל אחת מאיתנו יש "אישה פראית" שמחכה להשתחרר מהכבלים והשלשלאות שהנחנו עליה לאורך השנים.

הספר הזה הפך להיות התנ"ך שלי, ממש ככה. מעבר לידע האינסופי שגלום בו באמצעות שכבות על גבי שכבות של משמעות כמעט בכל משפט, הוא משמש אותי ביום ביום כאשר בכל שאלה שעולה בי אני פשוט פותחת דף אקראי ומקבלת תשובה שמדהימה אותי ברמת הרלוונטיות והדיוק שלה.

הנשים בחיי שמכירות את הספר, מתחלקות ל2: חציין הראשון עף על הספר הזה פחות או יותר כמוני. חלקן השני – שאין בו אף שום מאפיניים שונים מהחצי הראשון, אומר בכנות : "תקשיבי, ממש לא התחברתי". אז אם ניסיתן ולא התחברתן – דעו שאתן בחברה טובה. אני לא יודעת למה "הקסם" עובד על חלק כן ועל חלק לא, אבל כשזה עובד זה פשוט נפלא.

ציטוט שאהבתי במיוחד עוסק ב"קריאתה של הנשמה לשוב הבייתה". ב"הבייתה" הכוונה איננה כמובן לבית הפיזי, אלא לבית הפנימי. למקום בו שוכנת נפשה הפראית על כל מרכיביה. דרך ההיפוך ששומרת על אותה המשמעות היא "כאשר אישה מתרחקת מעצמה". והנה הציטוט מובא בפניכן:

"כשאישה נעדרת מהבית זמן רב מדי, יכולתה לקלוט כיצד היא מרגישה ביחס לעצמה ולכל הדברים האחרים מתחילה להתייבש ולהיסדק… כשאישה נעדרת זמן רב מביתה, היא מסוגלת פחות ופחות לקדם את עצמה הלאה בחיים…. איזו אישה לא מכירה בעל פה את ההבטחה המופרת? "ברגע שאגמור את זה אוכל ללכת. ברגע שאוכל להתנתק… אלך באביב. אלך בסוף הקיץ. כשהילדים יחזרו ללימודים… אלך בסוף הסתיו…

הדחף הכפייתי של נשים "לרפא הכל, לתקן הכל"(לפני שהן מתפנות לעצמן. ש.י.) הוא מלכודת חשובה הבנויה מן הדרישות שהתרבויות שלנו מעמידות בפנינו. בעיקר לחצים להוכיח שאיננו עומדות סתם, תופסות מקום ונהנות מהחיים, אלא שיש לנו ערך פר פדייה…

אבל אדם יחיד אינו יכול לענות על זעקות כל העולם הסובל כל הזמן. למעשה, אנחנו יכולות רק לבחור לענות על הזעקות המאפשרות לנו לחזור הבייתה דרך קבע".

3. לאהוב את מה שיש / ביירון קייטי

על "העבודה" של ביירון קייטי כבר שמעתם? בקצרה, מדובר בארבע שאלות פשוטות שבכוחן לשנות נקודת מבט על כל סיטואציה באשר היא. אבל זוהי הגדרה מאוד פשטנית לפילוסופיה מורכבת ועוצמתית. למעשה מדובר בתורה סדורה ומרתקת שעושה עבודת עומק גם על זיהוי האמונות שיש לכולנו על מציאות חיינו, וגם מצליחה לשנות את האמונות האלה ובכך ממש להפיג מן הסבל שהן מסבות לנו.

בברנז'ת השיפור העצמי אומרים שאין שינוי בחומר בלי שינוי האמונות שבלב. אז מי שחפצה נפשם באיתור של האמונות הסמויות שמנהלות אותם ואת חייהם – זה הספר הנכון להתחיל איתו (ואפילו לגלות שאין צורך להמשיך ממנו לספרים האחרים).

ברמה הפרקטית, בכל פעם שאני מרגישה שיש בחיי סיטואציה ששואבת ממני אנרגיות של מחשבה, כעס ותסכול. סיטואציה שממש גורמת לי סבל – אני פותחת את הספר הזה ומתחילה "לעבוד". לשאול את השאלות של ביירון קייטי, ולעבור את כל המסלול עד "ההיפוך" העוצמתי ששוב ושוב מראה לי שכל אשמה שאני מפנה לסביבה שלי, כל פגם שאני מוצאת באדם או בסיטואציה, הם בעצם תוצאה של סיפור מאוד סובייקטיבי שאני מספרת לעצמי אודותם, ושיקוף עוצמתי של אמונות שונות ומגוונות שיש לי כלפי עצמי.

ציטוט שאהבתי במיוחד:

"התבונה נדיבה מטבעה – כך גיליתי. המציאות תמיד טובה, אפילו במצבים שנראים כסיוט. הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הוא הסיוט היחיד… טרור פנימי הוא דבר שאי אפשר להכחישו או להעמיד פנים שאינו קיים. הוא אמיתי מאוד לגבינו, עד שאנחנו רואים מה אמיתי במציאות".

לא יכולה להתאפק ומביאה עוד ציטוט, שקשור בתפיסה של גוף:

"הגוף איננו חושב, לא אכפת לו ואין לו שום בעיה עם עצמו. הוא לעולם לא מלקה את עצמו או מבייש את עצמו. הוא לעולם לא מתלונן על אובדן של איבר, של יכולת ראייה, של בריאות או של כל דבר אחר. הוא פשוט משתדל לשמור על איזון ולרפא את עצמו. הוא לגמרי יעיל, נבון, נדיב ומלא תושייה. במקום שאין מחשבה אין בעיה. הגוף לעולם אינו הבעיה שלנו. הבעיה היא תמיד מחשבה אודותיו שאנו מאמינים בה בתמימות".

4. להב היהלום / גשה מייקל רואץ'.

גשה מייקל רואץ' פנה לדרך הבודהיסטית בזמן שהיה סטודנט בארה"ב. לונג סטורי שורט – הוא מצא את עצמו לומד 25 שנה במקדש בטיבט, והיה המערבי הראשון שקיבל את התואר הבודהיסטי הגבוה "גשה". הוא מספר שבעוד שהטיבטים הפונים ללימודים הגבוהים "מסתפקים" במבחנים המסורתיים כדי לקבל את התואר הזה (אלה כמובן מבחנים קשים מאוד שאפשר לגשת אליהם רק לאחר שנים ארוכות של לימודים במנזרים הגבוהים ביותר), כאשר הוא כמערבי סיים את לימודיו ועבר את המבחנים המסורתיים, המורה הגדול שלו אמר לו שנשאר לו מבחן נוסף כדי לקבל את התואר: ליישם את כל עקרונות הקארמה שלמד במנזרים בטיבט בעולם העסקים של ניו – יורק, ולהפוך להיות מיליונר תוך שנה אחת בלבד.

הנה הסיפור שלו במילותיו הוא, בהרצאת טד שנתן:

בספר "להב היהלום" הוא מסביר את עקרונות הקארמה בצורה רהוטה ומרתקת. הוא מדבר על הרמה הבסיסית ביותר של "ריקות" – (אחד העקרונות הרוחניים החשובים ביותר!), על המשמעות של הסוד הגדול שאומר שהתוצאה של הקארמה היא לא הדבר עצמו שהתרחש בעולם אלא הפרשנות שלנו אודותיו, ומסביר שלכולנו היכולת להחליט מה התוצאות הרצויות לנו בעולם ולהתחיל לייצר פעולות שמכוונות אותנו בדרך הנכונה לשם. אם קארמה מסקרנת אותכם – זה בהחלט אחד הספרים המומלצים ביותר בנושא.

אגב, מכיוון שגשה מייקל רואץ' עבד בעסקי היהלומים (בונוס – הוא עבד כבכיר בחברה ישראלית קטנה שהפכה להיות אחת הגדולות בעולם), יש תיאורים טכניים מאוד מפורטים של תהליכי הרכישה, הליטוש והמכירה של יהלומים בתוך השוק הזה. לפעמים זה קצת מייגע, אבל אל תתנו לזה להתיש אתכם. אפשר בהחלט לדלג לקטעים היותר שורשיים של הדיון על קארמה בעולם העסקים ובכלל.

ציטוט שאהבתי במיוחד:

"אפילו פעולה מזערית, אם היא מבוצעת תוך הבנה מודעת של האופן שבו הרישומים גורמים לנו לראות את עולם, תביא לתוצאות אדירות… אך ברוב המקרים, הרישומים המסויימים שאנו זקוקים להם בתודעה כדי ליצור תוצאה נתונה בחיים או בעסקים, הם כמעט ההיפך הגמור ממה שהטבע האנושי נוהג להכתיב".

5. לחיות  מתוך שמחה / סנייה רומן

פה אנחנו נכנסים כבר לעולם הרוח "הארד קור". זהו ספר שהוא תקשור של מסרים שמביאה היישות "אורין", ועיקרם היכולת של כל אישה ואדם לחיות את חייהם מתוך שמחה כנה.

בעוד שהתיאור הזה אולי גורם לספר להישמע כמו עוד פארודיה על ספרים רוחניקים לעזרה עצמית, הרי שבפועל מדובר בספר מופתי שאני חוזרת אליו שוב ושוב. הוא קריא, עמוס בנדיבות במסרים מנחמים, מעצימים ומעוררים, וגם משמש אותי לפעמים כמקור לקבלת תשובות לגבי צמתים שונים בחיי.

ציטוט שאהבתי במיוחד:

"אם כל אדם היה משקיע את זמנו רק במה שמביא את התועלת המירבית לו ולאנשים שאיתו הוא נמצא, העולם היה משתנה תוך יום אחד. אם משהו אינו לטובתך העליונה, אני יכול להבטיחך שהוא גם אינו לטובתה העליונה של הפלנטה. מה שאתה אוהב הוא סימן מהעצמי הגבוה שלך לדבר שאותו עליך לעשות. דע, שתמיד מראים לך את הצעד הבא. זה תמיד מעשה שנראה מובן מאליו פשוט ומשמח".

6. "למי נתתי את הכוח שלי? מסע לעצמאות אישית רגשית ורוחנית" / שירלי שרה יניב

הספר הזה התחיל מפוסט שפירסמתי פה בבלוג, ששבר את הרשת בלי שקידמתי אותו אפילו בשקל אחד. קראתי לו "מי לקח לי את הכוח? ואיך אפשר להחזיר אותו בחזרה?". הפוסט הזה שבר את שיאי הטראפיק פה בבלוג, ועד היום – 3 שנים אחרי שפורסם לראשונה, ממשיך להגיע אליו טראפיק מידי יום מרחבי הרשת.

הנושא הזה, של חופש מחשבתי, רגשי ורוחני, קרוב מאוד לליבי, ואני חוקרת אותו כבר יותר מ-15 שנה: גם על בשרי (דרך חוויות שהיו היפך החופש, בלשון המעטה), וגם באמצעות הלימוד של חוכמת הקבלה ותורות רוחניות נוספות. ההתעניינות בפוסט שפרסמתי סקרנה אותי. הבנתי שיש עוד מי שמתעניינים במה שמעניין אותי, וזה נתן לי את הלגיטימציה להתחיל להעלות על הכתב את כל המסקנות שמצאתי עד כה.

אז על מה הספר? הנה מה שכתוב בגבו. ומידע נוסף עליו ניתן למצוא בדף הנחיתה :

לינק להזמנת הספר: https://morning-sale.page/PowerBook

ולפני פיזור, אחת אחרונה:

אני מאמינה שכל ספר רוטט בתדר ספציפי שיכול להתאים או לא להתאים לנו בזמן נתון. אני מאמינה גם שספרים מתמגנטים אלינו בזמן הנכון ביותר, וממש "קוראים לנו" לבוא אליהם דרך חשק עז לקרוא אותם ויפה שעה אחת קודם. במילים אחרות, אם יש לנו משיכה לקרוא ספר מסויים כדאי לזרום איתה ולראות מה מחכה לנו בתוכו. אם אין חשק, אם הקריאה לא זורמת ואם באופן כללי לא בא לנו אפילו לנסות – הכל בסדר. הספר ימצא את דרכו חזרה אלינו במועד מאוחר יותר, או אף פעם לא. אני בעד חווית קריאה זורמת ומהנה. אם יש ספר התחלתם ולא התחברתם אליו – חבל לסבול. יש מספיק ספרים אחרים שיעשו לכם טוב בלב 😉

לקריאת פרק ב' של ההמלצות על ספרים רוחניים ולא רוחניים – לחצו כאן